שנת 2010- חתונת השנה של זוג מאוהב-

עיניים נוצצות,
בילויים אין ספור,
אהבה אין סופית.

שנת 2013- יושבים "אבלים" אצלי בקליניקה-
עיניים נוצצות (מדמעות כאב),
"בילויים" אין ספור (בפגישות ייעוץ),
אהבה אין, סופית (אין אהבה והפעם זה נראה סופי).

נשמע דמיוני????? בסך הכול 3 שנים וכבר כזה חורבן…
זה בערך תקציר הסיפור של כל זוג שבא לטיפול, ההבדלים הם בפרטי סיפורי הבלהות שעברו עליהם בפרק הזמן שבאמצע.
איך תיתכן התדרדרות כזו בפרק זמן כה קצר???
זהו, שזה לא קורה ביום אחד, נוצר פה תהליך של התדרדרות, שמתחיל בחריגות וחריקות קלות, התעלמות מקווים אדומים בסיסיים של כבוד והערכה הדדית.
והאהבה הגדולה הופכת לעוינות קשה, ומבטי הערצה הופכים למשפטי נאצה…
זכרו: זה מתחיל בקטן ורק מידי פעם, אך בסופו של דבר זה מגיע למרכז וללב ליבה של האהבה שלכם. כשנפרץ הסכר ואין טיפול ממוקד ושורשי, מאבדים את הרסן, ומגיעים לתהומות של ממש.
כמו אותו נהג רכב שמתעלם מאזהרות ותמרורים המתריעים מפני סכנת "רכבות חולפות", ונוסע במהירות היישר אל הפסים, האורות מהבהבים, המחסום יורד, אבל הוא נכנס ובכל העוצמה אל מקום הסכנה, כמובן שההתרסקות תחת גלגלי הרכבת בלתי נמנעת.
לא בכדי יש כמה תמרורי אזהרה ובמרחקים שונים, כדי שאם חלילה חוצים קו אדום אחד ברגע של לחץ או אי-שימת לב, מן הסתם נשים לב אל התמרור הבא.

ככה גם נראים חייו של אדם שגר בבית גדול ומרווח, אך משלם עבורו מידי חודש החזרים של הלוואת המשכנתא שלקח מהבנק, בתחילה הוא עומד בכללים וכל חודש הוא פורע את שהוא חייב, אך שלב אחר שלב, הוא הופך ללווה שלא נאמן למילתו, והעיקולים, והקנסות מגיעים ותופחים, עד שביום בהיר אחד, האדם מוצא את עצמו ברחוב, ללא קורת גג, ההסברים, הטענות, הסליחות, והבקשות, לא נענות, הוא כבר חצה מבחינת הבנק את כל הקווים האדומים.
את אף אחד הקו האדום לא תפס בהפתעה ובתדהמה, זה מה שקרה לאותו נהג שנסע ברכבו למקום עבודתו, הוא ראה את המד שבודק את מצב הדלק מצביע על מיעוט של דלק, והוא מתעלם, ממשיך בנסיעתו תוך כדי שמד הדלק מהבהב, וזועק לעוד דלק, הוא חולף ביעף על פני כמה תחנות דלק שנקרו בדרכו, ולא עוצר.
מיותר לציין שאת השעות הבאות הוא בילה על אם הדרך בשמש הקופחת, ללא דלק וללא סבלנות.

רוב הזוגות בעמדם תחת החופה מבטיחים לעצמם ולבני זוגם "בבית שלנו, גם אם מידי פעם יהיו מריבות וכעסים ,יש קו אדום שלא נחצה אותו בחיים, והוא, לשמור על כבודו של השני בכל זמן ובכל מצב" אבל אט אט, עם השנים הקו האדום מטשטש לו ומאבד מהאדמימות הבוהקת שלו עד שהוא הולך ונמחק, בני הזוג מוצאים את עצמם מתרסקים אל עבר התהום, ובמלחמה ללא גבולות, כי גם לריב ולהתווכח צריך לדעת, זו לא חכמה להתחיל קרב או מלחמה, הגאונות היא לצאת ממנו בשלום עם מינימום נפגעים, והפקחות היא לשים גבולות כדי שלא נגיע למצב של איבה ועוינות כה גדולה בביתנו.
במלחמה כמו במלחמה כשאין קווים אדומים, כל האמצעים כשרים להשיג את המטרה, יש נפגעים חפים מפשע, נעשים דברים איומים ולא מוסריים בעליל, כך בית ללא קווי הגנה הופך לאזור מלחמה, אנחנו סופגים מהאדם שאמור להיות הכי קרוב אלינו את הדברים הכי קשים, והילדים שלנו ה"חפים מפשע" נפגעים פיזית או נפשית, והבית שאמור להיות מבצרנו הופך לאימת חיינו.

אז מה עושים?
קודם כל מציבים בשיחה ברורה קווים אדומים לזוגיות שלנו, סוג של "קוד אתי" להתנהגות בביתנו.
בכל מריבה או וויכוח יש להציב מולנו כמה קוים אדומים וירטואליים בוהקים, שזועקים: עצור!
הקו האדום הראשון:

גם כאשר אנו נמצאים בעיצומה של סערה ומריבה, יש להימנע בתכלית מהשמצות אישיות ולא ענייניות, ומהדבקת תוויות על האדם, במקום על מעשיו.
בוויכוח כמו בוויכוח, הטונים עולים, וכל אחד רוצה לצאת המנצח מהמלחמה הזו, אז הדרך הקלה היא לפנות מיד לאפיק האישי ולשלוף מהזיכרון את חולשותיו של בן הזוג (שחשף אותם בפנינו, כי האמין שלא נעשה בזה שימוש לרעה נגדו) ולהטיח אותם ובעוצמה בפניו. כשזה סגנון הוויכוחים, הם מותירים צלקות בנפש, וגם המטפל הזוגי הכי מוכשר יתקשה להביא מזור ומרפא , ולהחזיר את האהבה לתחילתה. לכן, גם בעתות סער וסופה, יש לשמור על איכות הוויכוח והמריבה, ולא להיגרר לקללות השמצות ושאר רעות חולות, זה שטח אש של ממש.

הקו האדום השני: לא הולכים לישון על בטן מליאה, פותרים את כל הבעיות.
אני מכירה זוג שנשוי במשך כעשרים שנה וחייהם אינם קלים כלל וכלל, הם עברו משברים קשים: שיכלו בת ל"ע, חוו תקופות שפל מבחינה כלכלית, ובנוסף לכך אין ספור אתגרים נוספים שזמנו להם החיים, אבל תמיד הם הוו מודל חיקוי לזוגיות טובה ואיכותית.
מתוקף תפקידי כיועצת זוגית, הסתקרנתי ושאלתי אותם פעם: מהו הסוד שלכם? איך הצלחתם לשמר את הברק בעניים, למרות הקשיים והמשברים?
הם ענו לי פה אחד:" אף פעם לא הלכנו לישון על בטן מליאה, לא הלכנו לישון כעוסים אחד על השני, דיברנו על הכל, ורק אחרי שיושרו ההדורים, נרדמנו כשחיוך אוהב ומפויס על פנינו"..

הקו האדום השלישי:

לכבד לא רק את בן הזוג אלא גם את משפחת המוצא שלו, שכן רבים הם הטועים באומרם : התחתנתי אתו ולא עם משפחתו, ולכן לא נורא אם אשמיץ אותם, או אנתק את בן הזוג מהם, שכן, בטבע העולם, התנתקות שכזו לא עושה טוב לבן הזוג שלנו, כי בעיניו הוא ומשפחתו חד הם, וכל השמצה על משפחתו כמוה כפגיעה בו, וגם אם נראה שלבן הזוג לא ממש אכפת משפחתו והוא אפילו תומך בניתוק מהם ומדבר בהם סרה, זה לא אמתי, הוא עלול להסתובב כל חייו בתחושה שהוא הקריב קרבן גדול מידי.
הקו האדום הרביעי:

לא להשתמש בילדים במהלך ויכוח או מריבה, ולא לשלוח דרכם מסרים עוינים לבן הזוג, ילדים הם לא צד במריבות שלנו. זה לא משחק לילדים. ילד שגדל בתנאים כאלה מאבד את תמימותו וילדותו באחת, שמחת החיים נעלמת, ההשקעה בלימודים נבלמת, הוא מסתובב חרד ובתחושת אשמה שאולי משהו בהתנהגותו גרם למריבה הקשה הזו, והבית הופך מאי של יציבות לאי יציבות אחד גדול.
מנינו כמה קוים אדומים מרכזיים, שמוסכמים על רוב הזוגות ככאלה, אך לכל זוג וזוג ישנם קוים אדומים שהם רק שלהם, יש לנהל שיחה זוגית פתוחה וכנה, בה כל אחד יכתוב את הקווים האדומים בעיניו ויחד תתגבש לה רשימה אדומה מוסכמת על שניכם, שעליה שומרים מכל וכל.

לכל זוג יש אנרגיות מוגבלות, וברור שאם הזמן מתבזבז על ויכוחים ומריבות, אין זמן לאהבה, אך אם נפנה את הלו"ז מעיסוקי ריב ומדון, ואט אט נטמיע את הקווים האדומים בביתנו, נוכל להשקיע את המשאבים היקרים הללו בקווים ירוקים של עשיה חיובית, נתינה ואהבה הדדית. ובנוסף לכך, כל עוד נשמעות בחלל הבית השמצות וקללות כל המחמאות המתנות והחיוכים נדחים ונופלים על אוזניים ערלות, הלב ממאן להיפתח ולקבלם באהבה.
אז תעיפו מבט שוב בתמונה הזוגית הראשונה שמוצגת בראשית המאמר.
כן! אפשר בהחלט לשמר ולשחזר את הרגע היפה הזה, אם רק ניקח פח של צבע אדום בוהק ונחזק שוב את הקווים האדומים שהיטשטשו להם ברבות השנים.
שמים קו על העבר, שומרים על הקווים בשביל העתיד!

המאמר נכתב על ידי דינה טורנהיים עבור העיתון "דליה טביה"